אני יודעת שזה נשמע לכם מוזר, ושעולם מקביל לדעתכם של פיות בכלל לא קיים. אבל האמינו לי, אם יש מישהי שהייתה סקפטית לגבי מקומות שבהם נמצאות פיות, זאת אני.
ונכון, זה נשמע כמו התחלה של סיפור של 'האחים גרים', ואתם בטח חושבים גם על איזו מפלצת שתצוץ כאן עוד רגע, אבל זה לא המצב.
חוויות נוספות שיכולות לעניין אותך בצפון:
אז לפני שתתבלבלו לי לגמרי, נתחיל מההתחלה.
את מיכאל הכרתי כשהייתי בשנה האחרונה ללימודי משפטים. החלטתי להתמחות בפלילי, לא כדי לייצג את הנאשמים. להיפך, לייצג את הקורבנות. במשרד עורכי הדין שבו עבדתי בשנה האחרונה ללימודים, היה תיק שבו הנאשם הראשי היה גבר שהואשם בניסיון פריצה לאחד המוזיאונים הגדולים בארץ. ומיכאל, הנאשם, היה צעיר ממני בשנתיים. והוא היה ההיפך הגמור ממני.
אני המדוקדקת והמסודרת, שאפילו מתאימה את רצועת השעון לצבע התיק, או לצבע הנעליים לא יכולתי מעולם לחשוב על זה שאת המחשבות שלי יתפוס גבר מרושל, עם שיער פרוע, שמגיע לדיון בבית המשפט עם מכנסיים מלאים בצבע משיפוץ הבית וטיח על פניו. אבל כך זה היה. מיכאל מצידו, לא הראה יותר מדי התעניינות פרט לפורמליות הרגילה.
הדיון האחרון הגיע, ואכן הצלחנו להוציא את מיכאל זכאי ולהוכיח שהופלל על ידי ה'חבורה' שאיתה 'עבד'. הוא בכלל לא היה שם, והיה לו אליבי מאד טוב ומבוסס.
"האמת לא האמנתי שתצליחו" לפתע פתח איתי בשיחה מחוץ לבית המשפט. הסתובבתי לראות מי מדבר איתי ולהפתעתי גיליתי שמיכאל ממש מדבר למרות ארשת הפנים הקפואות עליה שמר במהלך כל הדיונים.
"אני מאמינה שכשאדם חף מפשע, צריך להילחם על זה" השבתי לו, בירכתי אותו לשלום והצלחה ובאתי ללכת. "כוס קפה ביחד?" שאל ונגע בקצות אצבעותיו במרפק שלי. ובאופן מאד לא אופייני לי, הסכמתי. וכך מצאתי את עצמי ישובה עם הגבר המרושל והפרוע כשאני עם חליפת הליטיגציה שלי בבית הקפה הסמוך לבית המשפט בתל אביב. קפה לשעתיים שגרם לי לגמרי להתאהב.
חלפה שנה קסומה. של מיליון פרפרים בבטן, מעבר למגורים משותפים ואהבה שלא הפסיקה לפרוח. מיכאל ברח מעולם הפשע, והחל לחיות חיים נורמטיביים איתי ולא הייתה מאושרת ממני.
אז איך כל הסיפור הזה קשור לפיות ולטיול גי'פים?
באחד הימים עשה לי הפתעה ולקח אותי לטיול בצפון. קנינו ג'יפ, וסוף סוף יצאנו למסלול טיול 4X4 שהוא כל כך רצה. הגענו אל רמות מנשה דרך המלצה של אחד מהחברים המשותפים שלנו שסיפרו על טיול ג'יפים בצפון שהם היו בו, והופתעתי לגלות יער פיות של ממש!
נחלים זורמים בעדינות, מים מפכפכים, עצים ירוקים, צמחיה שנופלת בקלילות אל צידי הנחלים ושבילים מוצלים שגרמו לי להרגיש בעולם אחר. בתור האישה הכי פרקטית בעולם שלא מאמינה למשהו עד שהוא לא נמצא מול העיניים, האמנתי לחלוטין בפיות. המקום נראה כאילו יד אלוהית נגעה בו ועיצבה אותו.
פיקניק ופרטים קטנים שלא אשכח לעולם
אחרי מסלול מהנה ג'יפ, עצרנו ב'עין נילי'. וישר קלטתי את הנדנדה המושלמת מעין בריכת המים הטבעית והילדה הקטנה שבי קפצה החוצה ישר עליה. מיכאל שכבר מכיר את השקט שבי כשהילדה הקטנה מבצבצת, החל להכין לנו ארוחת צהריים על מחצלת נעימה, מעליה עטף אותנו בצילו עץ אקליפטוס מופלא. מתחת לעץ הזה כשכבר היינו אחרי שכובים כשראשי על חזהו, שמעתי אותו לוחש.
"אולי נתחתן..?" ותוך כדי שמעתי את פעימות הלב שלו מתגברות. "אולי" השבתי לו וליטפתי את פניו.
עברו מאז שנתיים. לבת הבכורה שלנו יש יום הולדת בקרוב, שנה. שמה נילי.
